ילדינו מבלים שעות רבות במערכת החינוך. החל מגיל 5 בגן הילדים – תחילת חוק חינוך חובה, גילאי 6-7 תחילת בית הספר היסודי ועד גיל 18 בסיום התיכון. בכל גיל ישנה תוכנית לימודים המתאימה ליכולות הקוגניטיביות, מוטוריות, פסיכולוגיות של הילדים וצוות ההוראה מלמד תוכנית זו במשך שנת הלימודים.
תוכנית הלימודים מורכבת מרכישת מיומנויות רבות. מיומנויות של ידע כגון כתיבה וקריאה וגם ממיומנויות תקשורת ומיומנויות חברתיות. אלה עוזרות לילד לבנות דימוי חיובי של מי אני כתלמיד. ישנם כמובן נתונים נוספים איתם מגיע הילד שאי אפשר לבודד אותם אבל כאשר מגיע ילד למערכת החינוך השאיפה היא להעניק לו את כל המיומנויות כך שיוכל ללמוד היטב ולהרגיש טוב ברוב הזמן.
מה קורה כאשר ישנו קושי? מה עושים כאשר הילד אינו מתקדם בלימודים כבני כתתו?
מה עושים כאשר ילד אינו יכול לשבת על הכסא 45 דקות כמצופה ממנו בשיעור?
מה עושים כשילד נכשל שוב ושוב באותו מבחן?
כאשר מורה שמה לב לכך שישנו קושי, היא אמורה לשתף את ההורים.
הורים שמקבלים מסר מהמורה על קושי של ילדם מתקשים גם כן.
הורים רבים מגיבים ב”התגוננות” מרגישים צורך ל”הצדיק” את עצמם ולתת סיבה לקושי ולעיתים אף מאשימים את המערכת בקושי של הילד.
אני שומעת רבות מהורים תגובות כגון:”המורה לא משתלטת על הכתה אז היא מאשימה את הבן שלי…” “בבית הילד רגוע ויכול לשבת שעות ליד המחשב…” ועוד…
למרות הקושי והצורך האוטומטי להעביר את האחריות למערכת החינוך – אני ממליצה לטובתכם ולטובת הילד כמובן- לשמוע מה יש למורה להגיד.
צוות ההוראה בבית הספר מורכב מאנשי מקצוע, מורות עובדות בדרך כלל עם אותה קבוצת גיל שנים ארוכות והן מכירות היטב מה מצופה מבחינת רמת הלמידה ומבחינה התנהגותית מקבוצת הגיל אותה היא מלמדת. בכל בית ספר ישנה יועצת שתפקידה לעזור ולכוון את המורים בטיפול בתלמידיהם.
בקשו לקיים פגישה עם המחנכת והיועצת והקשיבו לחוות דעתן.
ישנם מספר תחומים בהם יכול להראות הקושי לתלמיד בבית הספר:
1. קשיים בלמידה – ילד שלא רכש עדין מיומנויות למידה או שהוא איטי משמעותית מבני כתתו.
2. בעיות התנהגות – התנהגות שמפריעה בלמידה בכתה ו/או לילד עצמו.
3. קשיים אישיים/חברתיים – ילד שאינו מתקשר או מתקשר מעט עם בני גילו, נראה שקט יחסית, עצוב וכו’…
איך ניתן לעזור לילד ולמשפחתו?
כדי לדעת בדיוק מהו הקושי צריך קודם לאבחן אותו.
לפני שעושים אבחון צריך לקבל תמונה רחבה על הקושי של הילד. את התמונה הרחבה יש לבקש ממחנכת הכתה והיועצת שמקבלות דיווחים מכל המורים המלמדים בכתה ושנמצאים בקשר עם הילד.
ילדים עם אינטליגנציה ממוצעת אמורים להצליח בלמידה על פי דרישות הגיל או לפחות להגיע להישגים בינוניים. מי שאינו מצליח יש סיכוי שישנה בעיה שמפריעה וצריך לאתר מהו הקושי הזה.
סוגי האבחונים ומטרתם:
1. אבחון דידקטי/פסיכו דידקטי – אבחון שמאתר האם ישנם קשיים בבסיס הלמידה ועוסק במיפוי מיומנויות הלמידה הבסיסיות: קריאה וכתיבה, הבעה בכתב ובע”פ, תפקודי שפה, זיכרון, תפקוד גרפו מוטורי, יכולת חשיבה, ארגון ועוד… האבחון בודק האם ישנן לקויות למידה.
לקות למידה היא קושי ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות.
מטרת האבחון היא לאתר את הקושי הספציפי על ידי מיפוי כישורי הלמידה ולאחר מכן לתת המלצות להורים ולבית הספר להתאמת דרכי למידה שיאפשרו הישגים טובים יותר.
האבחון הפסיכו דידקטי הוא תוספת של היבטים רגשיים וקוגניטיביים כדי לקבל תמונה רחבה יותר של התחומים הדידקטיים. אבחון פסיכו דידקטי מומלץ לעשות לילדים החל מכתה ז’ או לילדים צעירים כאשר נראה שיש קושי שאינו לימודי בלבד.
האבחון הפסיכו דידקטי מתאים לדרכי הבחנות לבחינות הבגרות ולמבחנים בצבא ובלימודים גבוהים. את האבחון הדידקטי והפסיכו דידקטי עושים “מאבחנים דידקטיים” ופסיכולוגים שהינם מאבחנים דידקטיים גם כן.
2. אבחון תפקודי קשב או “אבחון להפרעת קשב וריכוז” – אבחון שמאתר האם ישנה הפרעת קשב המפריעה לריכוז (ADD) או הפרעת קשב המופיעה גם עם היפר אקטיביות (ADHD) מומלץ לעשות אבחון זה כאשר נשללה בעיה לימודית, אין לקויות למידה ועדין יש קושי בלמידה ופערים לימודיים יחסית לקבוצת הגיל. יש שני סוגים עיקריים של אבחונים לבדיקת תפקודי קשב: אבחון TOVA הוא שם כללי למבחנים ממוחשבים הבודקים את מערכת הקשב TOVA test of variables of attention.
אבחון נוסף הוא ה-BRC מבחן זה הוא חדיש מבין מבחני הקשב והוא נותן מידע גם על יכולות למידה. אבחוני קשב עושים בקופות החולים או באופן פרטי במכונים המוכשרים לכך brain resource cognition.
3. אבחון פסיכולוגי – אבחון שכולל הערכה של התחום הקוגניטיבי (יכולת שכלית) והתחום הרגשי. אבחון זה כדאי לעשות כאשר הקושי הוא חברתי/רגשי ו/או יש ספק לגבי מידת ההתאמה של המסגרת. באבחון מתבצעת הערכה של האינטליגנציה בתחום הרגשי, בדיקת היכולות החברתיות, תפיסה עצמית, תפיסת מציאות ועוד… בעקבות תוצאות האבחון יכולה להיות המלצה להערכה פסיכיאטרית. את האבחון הפסיכולוגי עושים פסיכולוגיים חינוכיים וקליניים של ילדים.
מטרת האבחון היא לאתר את הקושי ולקבל דרכי טיפול. אחרי כל אחד מהאבחונים מומלץ לחזור ליועצת בית הספר ולהביא את האבחון. שתפו את היועצת בממצאים והיא תעביר את זאת הלאה לצוות המורים המלמד את הילד לפי מידת הרלוונטיות.
המלצות האבחון ויישום במשפחה ובית הספר:
1. אבחון דידקטי/פסיכו דידקטי – תוצאות המבחן הדידקטי והפסיכו דידקטי ניתנים למשפחה עם הסבר על התוצאות ע”פ סדרת המבחנים שהועברו ועם המלצות למשפחה, לבית הספר והמלצה לדרכי הבחנות.
את המלצות האבחון יש ליישם! אם מדובר בצורך בהוראה מתקנת, טיפול רגשי או תוספת זמן במבחנים. יש לתאם עם בית הספר האם ישנה עזרה של מורים או שיש צורך ללכת באופן פרטי לטיפולים השונים. משפט שגור: “אבל עשינו לו אבחון” אינו נותן את המענה הסופי אלא אם ההמלצות מיושמות וישנה הקפדה של ההורים והמורים על כך. פה צריך להמשיך שיתוף הפעולה – לראות האם הטיפולים מועילים והאם ישנה תמורה בדרכיו/לימודיו של הילד.
2. אבחון תפקודי קשב – תוצאות אבחון זה ניתנים בשיחה אצל הרופא שהמליץ והפנה לאבחון (פסיכיאטר, נוירולוג או רופא משפחה)
כאשר ישנה הפרעת קשב הטיפול המקובל הוא טיפול תרופתי – ריטלין וקונצרטה הן שתי התרופות הפופולאריות ביותר. בנוסף יכולה להיות המלצה לטיפול רגשי ו/או אבחון פסיכולוגי.
המלצה על מתן טיפול תרופתי לילד קשה להורים רבים. עדיף כמובן שילד יסתדר ויתפקד טוב ללא עזרה של תרופות. ילד עם הפרעת קשב שאינה מטופלת סובל, מפריע לעיתים בכתה ולפעמים מאד, מפריע לאחרים ומייצר סביבו קושי גדול מאד.
במידה וישנה המלצה והאבחון אכן איתר הפרעת קשב אז מומלץ להקשיב להמלצה ולנסות מתן התרופה. תרופות כמו ריטלין וקונצרטה ניתנות נקודתית לפי שעות הלמידה ובימי לימודים בלבד. אחרי שהשפעתן פגה התרופה איננה בגוף עוד.
הורים שמתקשים כדאי שיביאו את ההתלבטות שלהם והקושי גם בפני הרופא המטפל וגם בפני יועצת בית הספר. אפשר לקחת שבוע ניסיון, להיות בקשר רציף עם המחנכת ולבדוק האם התרופה עושה שינוי. במידה ויהיה דיאלוג קבוע עם בית הספר והרגשת שיתוף פעולה ומען הצלחת הילד יהיה קל יותר להורים.
3. אבחון פסיכולוגי – תוצאות האבחון ניתנות להורים על ידי המאבחנת.
המלצות אחרי אבחון זה יהיו לרוב טיפול רגשי לילד והדרכת הורים.
כדאי להביא את התוצאות לבית הספר. אפשר לקבל עזרה בבית הספר ע”י פסיכולוגית חינוכית ובתי ספר רבים מעסיקים גם אנשי טיפול בתרפיות השונות: טיפול באומנות, דרמה, מוסיקה וכו’… גם אם יש כוונה ללכת לטיפול פרטי – שתפו את היועצת שתשתף את המורים הרלוונטיים שיהיו עם תשומת לב רבה יותר לילד.
לסיכום:
קשר טוב בין ההורים לצוות המורים בבית הספר חשוב ביותר!
רווחת התלמיד תלויה בקשר הזה כאשר התלמיד אינו מתקשה וכפליים כאשר הוא כן.
היעזרו במקצועיות של הצוות והיו קשובים למי שמכיר את ילדכם כתלמיד.
ילדים בבית הספר יכולים להיות אחרים לגמרי מאשר הינם בבית.
המורים רואים את הילד בתוך כתה, בחברת ילדים רבים, ילדים מאותה קבוצת גיל- יש לצוות המורים ראיה אחרת את ילדכם.
כוחות משותפים של הורים וצוות בית הספר ייתנו לילד המתקשה את המענה המהיר והטוב ביותר!
