רוב הזוגות בישראל עד שלוש שנים מהנישואין מרחיבים את המשפחה ונכנסים להריון. ההחלטה על הריון היא לרוב משותפת וכמעט ברורה מאליה. בישראל רוב גדול של הזוגות הנשואים מעוניינים בילדים ואף עושים זאת, מבחינה חברתית זוג שנישא מצופה ממנו בשלב כלשהו “להביא ילד”.
הטבע הישראלי אינו מתאים לכולם. ישנם זוגות שאינם רוצים ילדים מבחירה, שעם זה אין קושי זוגי, כי הרצון הינו משותף. אבל כאשר אחד מבני הזוג מעוניין בילדים והשני לא מעוניין עדיין או כלל – זהו קושי גדול שמעמיד את הזוגיות עם שאלה גדולה.
זוג בתחילת הדרך צריך לבסס את הקשר על דברים משותפים, רצונות וזאת בנוסף למשיכה ולאהבה. יש דברים שאין צורך לקבל ולהסכים עליהם וכל אחד בנפרד יכול לעשות כרצונו מבלי שזה יפריע או יפגע בשני. ישנן החלטות שחייבות להיות משותפות ואחת מהן היא ההחלטה על הולדת ילדים.
הרחבת הזוגיות ותחילתה של משפחה היא אחת ההחלטות החשובות בחיים, להיות הורים זה לכל החיים ואי אפשר לסגת מזה. יכולות להיות סיבות רבות לבחירה של מי מבני הזוג לא להוליד ילדים. זו יכולה להיות החלטה עקרונית ונחרצת וזו יכולה להיות החלטה נקודתית בגלל חוסר ביטחון בזוגיות או ביכולת ההורית.
מה יעשה בן הזוג שכן רוצה ילדים?
מי שמצוי בזוגיות כאשר אין הסכמה בנושא זה צריך לחשוב האם הזוגיות מתאימה לו. אי אפשר לחייב משהו להיות הורה ואם אפשר זהו דבר מאד לא רצוי. מי שחי עם בן זוג שאומר במפורש שאינו רוצה ילדים בינתיים ואולי בכלל כדאי או לקבל את המציאות כפי שהיא באופן זמני או בכלל ואם אינו יכול, לסיים את הקשר. לחיות יחד כאשר נושא כל כך עקרוני עומד בין השניים זוהי טעות. גם אם יש סיכוי שאחד מבני הזוג ישנה את דעתו זה מאד מעמיס על הזוגיות ויוצר מתח מתמיד.
לזוגות צעירים או שנמצאים בזוגיות צעירה מומלץ להבהיר בשלב התחלתי של הקשר את נושא הילודה. בתחילת הקשר כאשר נהנים ומתרגשים לא רוצים “לקלקל” את האווירה עם שאלות רציניות ומכבידות. זאת לא שאלה למפגש הראשון אבל לא הרבה אחרי רצוי כן לברר את הנושא.
