מרגע שנולד ילד במשפחה מתחילים להיבנות דרכי ההתקשרות עימו. ילד בכל גיל זקוק למסרים ותכנים אחרים על פי יכולת ההבנה והתפיסה שלו. מה שמאחד את כל הגילאים זו החשיבות של דרכי התקשרות חיוביים שמאפשרים להורים ולילד לחיות בהרמוניה ובהבנה האחד את השני.
קורה ולא מעט שבתקופות מסוימות או עם ילד מסוים במשפחה ישנה תקשורת פחות טובה. הקשיים יכולים להיות זמניים בגלל סיבה אובייקטיבית או התנהלות קבועה שכדאי לשנות.
מי שצריך לעזור לילד ללמוד דרכי התקשרות אחרות הם ההורים. ילדים לומדים רבות מהתקשורת בין ההורים והורים שרוצים לעזור לילדם צריכים קודם להוות מודל חיובי בעצמם.
דבר ראשון שכדאי להורים לעשות זה לזהות ולהודות שישנה בעיה בתקשורת בינם (או בין אחד ההורים) לילד. בהמשך צריך לבדוק ולברר את מקורות הקושי, מתי זה התחיל, עם איזה הורה זה יותר בעייתי ומהו הדפוס אליו הגיע המשפחה. קושי בתקשורת הינה בעיה משפחתית גם אם מדובר בהורה אחד וילד אחד במשפחה שם נמצא הקושי.
קורה “במשפחות הכי טובות” שילד אחד הופך מבלי להתכוון להיות “הבעייתי” (Identified Patient) ומרכז סביבו את הבעיה המשפחתית. במצב כזה ובכל מצב צריך קודם להבין שזה קורה ולטפל בטיפול משפחתי אליו מגיעים כל בני המשפחה. דבר נוסף הוא להבין את הסגנון והאופי של הילד, מה מוציא ממנו את המיטב ועוזר להתנהל בתקשורת חיובית.
כל ילד זקוק לדרכים אחרות על מנת לתקשר בטוב וילדים לומדים כאשר הם מקבלים את המענה לרגשות שלהם. ילד שרגיל לתקשר בצעקות הוא ילד שהבין שרק כך מתייחסים אליו וימשיך בדרכיו עד שיקבל מענה לצרכים שלו. בכל התנהגות שאינה משביעה את רצונכם ההורים והייתם רוצים לשנות עליכם ללמד את הילד במעשים. להבין את ההתנהגות, לא לקבל אותה ולתת לילד פידבק מילולי על כך ולהסביר לו איך יקבל מענה ובאיזו דרך עליו לתקשר אותו.
